מיהו המשיח ולמי בעצם אנחנו מחכים?

המשיח - מי הוא בעצם?

המשיח ביהדות הוא בעצם מלך בשר ודם. זהו. בימי התנ"ך משחו את המלך בשמנים מיוחדים ומכאן השם. 

אבל... כשמסתכלים על תרבות המלוכה בפרט וההנהגה בכלל בקרב העם היהודי מגלים משהו מאד מעניין. 

מנהיגות של מלך מעולם לא התאימה לנו. 

בימי התנ"ך זה ממש לא התאים! אז חשבנו שמשהו לא בסדר איתנו. איך לכולם יש מלך ולנו אין. אולי בגלל שה' לא מרשה... הרי הוא המלך. אבל אולי... אולי פשוט העם שלנו היה מתקדם מדי כבר אז, ותרבות של הנהגה ע"י אדם שעוברת בירושה מדור לדור לבן הבכור לא התאימה לנו אז, כי היא פשוט הדרך הגרועה ביותר. בקרב העמים התרבות הזו התפתחה מתוך פיאודליזם, תרבות שבה יש חקלאים ויש מי ששומר עליהם בטחונית, וכך בעצם הופך להיות הבעלים של האדמות והם סריסים שלו, ומשם התפתחה תרבות המלוכה והאצולה ועוד. לעם שלנו זה אף פעם לא התאים. המלך הראשון שאול - כולנו יודעים איך נגמרה המלוכה שלו, ודוד היה המלך היחיד למעשה שהצליח להעביר את שרביט המלוכה לבנו בצורה חלקה יחסית, וגם שם היו קרבות ירושה, והיורש לא היה הבכור יורש העצר, אלא שלמה. אחרי שלמה היה בלאגן אחד גדול. שתי ממלכות. מלכים התחתנו עם נשים נכריות וסרו לתרבות רעה. בקיצור, אין לנו ממש מה להתפאר בשושלות המלוכה שלנו. 

כמה מלים על בנים בכורים. 

ביהדות באופן עקבי אין את העדפת הבכור. יצחק לא היה בנו בכורו של אברהם (אם סופרים את ישמעאל), ויעקב לא היה בנו בכורו של יצחק. על שלמה כבר דברנו... אז זו עוד הוכחה שמה שהתאים לכל אומות העולם לא התאים לנו. הבן שקיבל את המשימה להמשיך את הדרך היה הבן המתאים ולא הבכור!!!

לקח לאומות העולם מאות ואלפי שנים להבין שמלך זה לא משהו... זה נחמד אולי בשביל הטקס והרכילות, אבל בשביל להנהיג צריך מנהיגים, והם לאו דווקא נולדו בכורים למי שהנהיג אותם לאחרונה. דגם כזה שוב מוצאים אצלנו בתנ"ך. קראו לו "שופטים". כל פעם שהיו בעיות קם "שופט", שלקח את השרביט או קיבל אותו מה', ויצא להציל את העם. השופט עשה את זה ברמה הצבאית, והנביא עשה את זה ברמה הרוחנית. 

אז למה בעצם אנחנו מחכים?

האם באמת מישהו חושב שאנחנו רוצים להחזיר את המלוכה? הנצר לדוד המלך שצריך להגיע על חמור, או אולי לחפש אתונות ולמצוא מלוכה... נו, באמת! אולי הגיע הזמן לעדכן ולשדרג את דמות המשיח? 

יש שני "משיחים" שקיימים היום. ישו, והרבי מלובביץ'. שניהם כבר לא בחיים, ולשניהם יש קהילת מאמינים שמפיצה את עובדת היותם משיח בהתלהבות. 

אז הגיע הזמן להתעורר! 

אולי העובדה שקובצנו מכל התפוצות, הצלחנו להקים לנו מדינה קטנה (נס בפני עצמו, ויש להודות לבורא עולם על כך...), יש לנו כל פעם "שופט" אחר שלוקח את הפיקוד בבחירות דמוקרטיות, והמאמינים יודו, שהוא נבחר בבחירות הדמוקרטיות בזכות הקדוש ברוך הוא, שהכל נהיה בדברו... הלוא. 

אולי אנחנו למעשה כבר בתקופת בית שלישי. אולי זו ההזדמנות שלנו לתקן. לפעול כמו שצריך, ואולי גם לעדכן קצת את החוקים והמצוות מהתנ"ך לתקופתנו...

אז אולי המשיח כבר כאן!!!

שנה טובה

מחירי המים הגבוהים בישראל - על שום מה?

תגידו, אבל באמת, עם יד על הלב, איך ייתכן שמחירי המים בישראל כל כך גבוהים? מים הם לא מותרות.
נכון, יש מחסור במים, והממשלה רוצה לעודד חסכון במים. אבל...
האם אפשר לשקול אופציה לפיה כל משפחה תקבל קיצבת מים הגיונית במחיר סביר עד מינימאלי. אם לא יחסכו, ויעברו על הקיצבה, אז ישלמו מחיר גבוה, מאד גבוה, על כל קוב.
אז אם כבר מדברים על הקצבת מים, אפשר גם להקציב מיכסת מים הגיונית לחקלאות, שתיקח בחשבון את סוג הגידול. שוב, מים בכמות סבירה והגיונית יהיו במחיר סביר עד מינימאלי וסמלי. אם קיים בזבוז ויהיו חריגות על ההקצבה - אז המחיר לקוב יהיה גבוה. מאד גבוה! כך שהחקלאי ימהר לחשוף כל פיצוץ ונזילה ולתקן אותם מייד. התוצאה של מדיניות כזו יכולה להוזיל את מחירי התוצרת החקלאית, שהיא המזון הבריא ביותר בשבילנו. נפלא!
גם את המים המוקצבים לתעשיה ניתן וצריך להקציב. כמובן עם כל השיקולים הנלווים לכך. חריגה תעלה ביוקר. ושוב, התוצאה עלולה להיות הוזלה של מוצרי צריכה.
ואם מישהו יכול להסביר לי את ההגיון בהפרטת המים לתאגידים - אני אשמח!

כשאומרים ישראל הישנה והטובה - למה מתכוונים?

אני אתחיל בסיפור אישי.
סבא וסבתא שלי זכרונם לברכה נפגשו בסיום מלחמת העולם השנייה. סבא שלי חזר מאושוויץ, וסבתא שלי חזרה מערבות רוסיה, שלשם ברחה לזמן המלחמה. הם נפגשו כשכל מה שיש להם על גופם הוא הבגד שעל גופם. הם חזרו לפולין, ומצאו שלא רק שאין להם כלום, גם הם חשופים עדיין לפוגרומים ולאנטישמיות. הם לקחו את אמא שלי, שרק נולדה, פרי אהבה, וברחו. פשוט ברחו. שנתיים הם חיו כפליטים ברחבי אירופה עד שעלו לארץ בעלייה בלתי-ליגאלית.
אמא שלי סיפרה לי שכשהייתה קטנה בגן חילקו מנות חמות לילדים בגן. גם אם אמא שלי היתה חולה, סבתא שלי יכלה להגיע לגן ולקבל בעבורה את המנה החמה שלה, כדי שתאכל. כשאני מנסה להסתכל על הסיטואציה מנקודת מבטה של סבתי זכרונה לברכה, שבמשך שנים קודם נמלטה על נפשה. אוכל לא היה דבר מובן מאליו, וגם חייה לא, מדובר כאן בערכים נפלאים ועליונים. זוהי ארץ ישראל הישנה והטובה! ואתם יודעים מה הכי אבסורד בסיפור הזה? שבשנות החמישים מדינת ישראל לא היתה יותר עשירה מאשר היום!!! איכשהו נמצא הכסף לדאוג לרווחת התושבים.
מה קורה היום? למותר לציין שהיום בישראל אין דאגה לארוחות חמות לילדים בביה"ס ובגן. אבל דווקא יש עמותות או ארגונים שכן מספקים את השירותים האלה ובתמורה מקבלים מצביעים פוטנציאלים וכוח פוליטי. אז איפה ארץ ישראל הישנה והטובה???
דוגמת הארוחות החמות בגן היא רק דוגמה קטנה על מנת להמחיש למה אני מתכוונת כאשר אני אומרת שמדינת ישראל צריכה להיות יותר סוציאליסטית ולדאוג למעמדות החלשים. אבל לא רק, גם למעמד הביניים שקורע תחת נטל הפרנסה וגידול הילדים והוצאות לדיור, מים, חשמל, גז, אוכל....